"כל העולם כולו גשר צר מאד והעיקר לא לפחד כלל" בעזרת גשר אדם חוצה את המים השוטפים, שהם אתגרי החיים. אולם יש כלל: שלא יפחד כלל! בעזרת אמונה האדם יצליח לחצות את הגשר ולעמוד בצורה איתנה מול כל עולם .. כל הנסיונות... כל החברים... כל המשפחה... צריך לא לפחד מאף אחד לחשוב ולחשוב הרבה לחשוב על העולם.. על החיים ...על התרבות... ועל האחדות שלנו. רק באמונה נעבור את החיים בשלום ובשמחה.
"כל העולם כולו גשר צר מאד והעיקר לא לפחד כלל" בעזרת גשר אדם חוצה את המים השוטפים, שהם אתגרי החיים. אולם יש כלל: שלא יפחד כלל! בעזרת אמונה האדם יצליח לחצות את הגשר ולעמוד בצורה איתנה מול כל עולם .. כל הנסי...
"כל העולם כולו גשר צר מאד והעיקר לא לפחד כלל" בעזרת גשר אדם חוצה את המים השוטפים, שהם אתגרי החיים. אולם יש כלל: שלא יפחד כלל! בעזרת אמונה האדם יצליח לחצות את הגשר ולעמוד בצורה איתנה מול כל עולם .. כל הנסיונות... כל החברים... כל המשפחה... צריך לא לפחד מאף אחד לחשוב ולחשוב הרבה לחשוב על העולם.. על החיים ...על התרבות... ועל האחדות שלנו. רק באמונה נעבור את החיים בשלום ובשמחה.
מרוץ מטורף ומסחרר של עשיה – צעידה עקבית בנתיבות הריטואל הקבוע של עבודה, בנקים, אוכל, שתיה, שינה, שוב עבודה, מנוחה קצרה, סידורים, עיסוקים שונים וחוזר חלילה... האם אלו הם החיים עצמם?! ואולי בתוך דהרת קיום החיים נזרקו החיים עצמם אל צד הדרך? אולי העיסוק האינטנסיבי בשאלת ה"איך לחיות" קבר את שאלת ה"בשביל מה לחיות". מה זה בכלל לחיות?
מרוץ מטורף ומסחרר של עשיה – צעידה עקבית בנתיבות הריטואל הקבוע של עבודה, בנקים, אוכל, שתיה, שינה, שוב עבודה, מנוחה קצרה, סידורים, עיסוקים שונים וחוזר חלילה... האם אלו הם החיים עצמם?! ואולי בתוך דהרת קיום הח...
מרוץ מטורף ומסחרר של עשיה – צעידה עקבית בנתיבות הריטואל הקבוע של עבודה, בנקים, אוכל, שתיה, שינה, שוב עבודה, מנוחה קצרה, סידורים, עיסוקים שונים וחוזר חלילה... האם אלו הם החיים עצמם?! ואולי בתוך דהרת קיום החיים נזרקו החיים עצמם אל צד הדרך? אולי העיסוק האינטנסיבי בשאלת ה"איך לחיות" קבר את שאלת ה"בשביל מה לחיות". מה זה בכלל לחיות?
מי מאיתנו לא מוצא את עצמו לפעמים מעוניין מאוד לעשות איזה צעד בחיים, צעד של התקרבות, לקבל איזו קבלה קטנה ולהחליט החלטות חשובות? אבל פעמים רבות מדי, המחסום המרכזי של האדם אינו קיים במציאות אלא נמצא בליבו פנימה. הוא פשוט פוחד. פוחד לנסות דברים שהוא אינו רגיל בהם, פוחד להתמודד מול אנשים, פוחד להתמודד מול עצמו, פוחד מהעתיד, פוחד מהחיים, פוחד מהסביבה ובעצם ממה לא. הפחד הזה משתק, הורס את התוכניות ומוביל את האדם לא לעשות עם עצמו כלום. על כך אמר דוד המלך, - ''ה' אורי וישעי מי אירא, ה' מעוז חיי ממי אפחד'' אם השם יתברך נמצא בתוכניות שלך ואתה מחפש אותו ואת קרבתו, אין לך מה לפחד, זה בדיוק המקום להיות אמיץ.
מי מאיתנו לא מוצא את עצמו לפעמים מעוניין מאוד לעשות איזה צעד בחיים, צעד של התקרבות, לקבל איזו קבלה קטנה ולהחליט החלטות חשובות? אבל פעמים רבות מדי, המחסום המרכזי של האדם אינו קיים במציאות אלא נמצא בליבו פ...
מי מאיתנו לא מוצא את עצמו לפעמים מעוניין מאוד לעשות איזה צעד בחיים, צעד של התקרבות, לקבל איזו קבלה קטנה ולהחליט החלטות חשובות? אבל פעמים רבות מדי, המחסום המרכזי של האדם אינו קיים במציאות אלא נמצא בליבו פנימה. הוא פשוט פוחד. פוחד לנסות דברים שהוא אינו רגיל בהם, פוחד להתמודד מול אנשים, פוחד להתמודד מול עצמו, פוחד מהעתיד, פוחד מהחיים, פוחד מהסביבה ובעצם ממה לא. הפחד הזה משתק, הורס את התוכניות ומוביל את האדם לא לעשות עם עצמו כלום. על כך אמר דוד המלך, - ''ה' אורי וישעי מי אירא, ה' מעוז חיי ממי אפחד'' אם השם יתברך נמצא בתוכניות שלך ואתה מחפש אותו ואת קרבתו, אין לך מה לפחד, זה בדיוק המקום להיות אמיץ.
וכל הזהיר במצות הצדקה, הרי היא מעידה עליו כי הוא זרע ברך ה', שנאמר (בראשית יח), "למען יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט". ואין כסא ישראל מתכונן ודת האמת עומדת אלא בזכות הצדקה, שנאמר (ישעיה נד) "בצדקה תכונני", ואין ישראל נגאלין אלא בצדקה, שנאמר "ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה". ולעולם אין אדם נעשה עני מחמת מצוות הצדקה, ואין שום דבר רע מתגלגל מחמת מצוות הצדקה, שנאמר, "והיה מעשה הצדקה שלום". וכל המרחם על הבריות, מרחמים עליו מן השמים, ועל כל אדם לתת את דעתו, שכשם שהוא מבקש מהשם יתברך שישמע את שוועתו, כמו כן צריך הוא שישמע את העניים. ועוד, שהשם יתברך הוא שומע צעקת עניים, ועל אותם שיכולים לסייע בידם מוטל להזהר לתת להם צדקה, שהרי אם יצעקו אלו העניים לה' על מצוקתם, ישמע את תפילתם ויפרע מאלו שלא סייעו להם. ואל לאדם לומר איך אתן מממוני לאחרים, כי עליו לדעת, שאין הממון שלו, אלא של המפקיד, שהוא ה' יתברך, ועליו מוטל לתת את הממון לפי רצונו של המפקיד, כלומר, לתת צדקה לעניים.
וכל הזהיר במצות הצדקה, הרי היא מעידה עליו כי הוא זרע ברך ה', שנאמר (בראשית יח), "למען יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט". ואין כסא ישראל מתכונן ודת האמת עומדת אלא בזכות הצדקה, ש...
וכל הזהיר במצות הצדקה, הרי היא מעידה עליו כי הוא זרע ברך ה', שנאמר (בראשית יח), "למען יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט". ואין כסא ישראל מתכונן ודת האמת עומדת אלא בזכות הצדקה, שנאמר (ישעיה נד) "בצדקה תכונני", ואין ישראל נגאלין אלא בצדקה, שנאמר "ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה". ולעולם אין אדם נעשה עני מחמת מצוות הצדקה, ואין שום דבר רע מתגלגל מחמת מצוות הצדקה, שנאמר, "והיה מעשה הצדקה שלום". וכל המרחם על הבריות, מרחמים עליו מן השמים, ועל כל אדם לתת את דעתו, שכשם שהוא מבקש מהשם יתברך שישמע את שוועתו, כמו כן צריך הוא שישמע את העניים. ועוד, שהשם יתברך הוא שומע צעקת עניים, ועל אותם שיכולים לסייע בידם מוטל להזהר לתת להם צדקה, שהרי אם יצעקו אלו העניים לה' על מצוקתם, ישמע את תפילתם ויפרע מאלו שלא סייעו להם. ואל לאדם לומר איך אתן מממוני לאחרים, כי עליו לדעת, שאין הממון שלו, אלא של המפקיד, שהוא ה' יתברך, ועליו מוטל לתת את הממון לפי רצונו של המפקיד, כלומר, לתת צדקה לעניים.
משהו מדהים שממש רואים שבורא העולם - כתב את התורה הקדושה ( וכן נתן לנביאים רוח הקודש לכתוב את הנביאים,והכתובים) כתוב במגילת רות " וְיִשַׁי הוֹלִיד אֶת דָּוִד " ְיִשַׁי הוֹלִיד אֶת דָּוִד = 796 796 = בְחַג הַשָּׁבֻעוֹת מה שמיוחד כאן שזהו הפסוק האחרון של מגילת-רות. אשר קוראים אותה בחג השבועות, וידוע שדוד המלך נולד ונפטר בחג-השבועות . !!!
משהו מדהים שממש רואים שבורא העולם - כתב את התורה הקדושה ( וכן נתן לנביאים רוח הקודש לכתוב את הנביאים,והכתובים) כתוב במגילת רות " וְיִשַׁי הוֹלִיד אֶת דָּוִד " ְיִשַׁי הוֹלִיד אֶת דָּוִד = 796 796 = בְחַ...
משהו מדהים שממש רואים שבורא העולם - כתב את התורה הקדושה ( וכן נתן לנביאים רוח הקודש לכתוב את הנביאים,והכתובים) כתוב במגילת רות " וְיִשַׁי הוֹלִיד אֶת דָּוִד " ְיִשַׁי הוֹלִיד אֶת דָּוִד = 796 796 = בְחַג הַשָּׁבֻעוֹת מה שמיוחד כאן שזהו הפסוק האחרון של מגילת-רות. אשר קוראים אותה בחג השבועות, וידוע שדוד המלך נולד ונפטר בחג-השבועות . !!!
אדם הזוכה להשליט את המוח – הנשמה השכלית, על הלב – הרוח הרגשית, ואת שניהם יחד על הכבד, על התאוות, הרי הוא בבחינת 'מלך'. מח, לב, כבד, -ראשי תיבות 'מלך'. זהו המלך האמיתי השולט בכל חלקי נשמתו, והוא האדם הנעלה מכל התארים האנושיים הניתנים למי שמוכרז כמלך. עבודה רוחנית כזו – יוצרת סיפוק ומילוי רוחני ומעניקה לנשמה את האושר הנכסף.
אדם הזוכה להשליט את המוח – הנשמה השכלית, על הלב – הרוח הרגשית, ואת שניהם יחד על הכבד, על התאוות, הרי הוא בבחינת 'מלך'. מח, לב, כבד, -ראשי תיבות 'מלך'. זהו המלך האמיתי השולט בכל חלקי נשמתו, והוא האדם הנ...
אדם הזוכה להשליט את המוח – הנשמה השכלית, על הלב – הרוח הרגשית, ואת שניהם יחד על הכבד, על התאוות, הרי הוא בבחינת 'מלך'. מח, לב, כבד, -ראשי תיבות 'מלך'. זהו המלך האמיתי השולט בכל חלקי נשמתו, והוא האדם הנעלה מכל התארים האנושיים הניתנים למי שמוכרז כמלך. עבודה רוחנית כזו – יוצרת סיפוק ומילוי רוחני ומעניקה לנשמה את האושר הנכסף.
עיניני חג השבועות **נוהגים לעטר את בתי הכנסת ובתי המגורים בעשבים ובענפי עץ, שושנים, פרחים ובשמים. **יש ללבוש בגדים נאים לכבוד יום טוב. **אחד מעיקרי ההכנה לקראת חג השבועות – לקיים המצוה של "ואהבת לרעך כמוך". **טוב לאשה ליטול ידיה קודם הדלקת הנרות, משום כבוד הברכה. בהדלקת הנרות נהגו בני עדות אשכנז להוסיף ברכת "שהחיינו". **אם לבשה בגד חדש, תכוין בשעת ברכת "שהחיינו" גם על הבגד. **נוהגים להיות ערים בליל חג השבועות ולעסוק בתורה, **יש הלומדים סדר הלימוד הרגיל שלהם, ** ויש נוהגים לומר כל ספר תהלים, משום ששבועות הוא יום פטירת דוד המלך ע"ה שכתב ספר תהלים. **כתב האר"י ז"ל: "כל מי שבלילה הזה לא ישן כלל ועיקר, והיה עוסק בתורה - מובטח לו שישלים שנתו ולא יארע לו שום נזק". ממנהגי "יזכור" נוהגים לומר "יזכור" אחר קריאת התורה, כדי שגם זכות התורה תגן על הנפטרים. ומכל מקום אין קריאת התורה מעכבת, ואף מי שמתפלל בביתו ביחידות יכול לומר "יזכור". . יש נוהגים להדליק "נר נשמה" עבור הנפטרים בערב החג שאומרים בו "יזכור", חג שמח לכל בית ישראל
עיניני חג השבועות **נוהגים לעטר את בתי הכנסת ובתי המגורים בעשבים ובענפי עץ, שושנים, פרחים ובשמים. **יש ללבוש בגדים נאים לכבוד יום טוב. **אחד מעיקרי ההכנה לקראת חג השבועות – לקיים המצוה של "ואהבת לרעך כמוך...
עיניני חג השבועות **נוהגים לעטר את בתי הכנסת ובתי המגורים בעשבים ובענפי עץ, שושנים, פרחים ובשמים. **יש ללבוש בגדים נאים לכבוד יום טוב. **אחד מעיקרי ההכנה לקראת חג השבועות – לקיים המצוה של "ואהבת לרעך כמוך". **טוב לאשה ליטול ידיה קודם הדלקת הנרות, משום כבוד הברכה. בהדלקת הנרות נהגו בני עדות אשכנז להוסיף ברכת "שהחיינו". **אם לבשה בגד חדש, תכוין בשעת ברכת "שהחיינו" גם על הבגד. **נוהגים להיות ערים בליל חג השבועות ולעסוק בתורה, **יש הלומדים סדר הלימוד הרגיל שלהם, ** ויש נוהגים לומר כל ספר תהלים, משום ששבועות הוא יום פטירת דוד המלך ע"ה שכתב ספר תהלים. **כתב האר"י ז"ל: "כל מי שבלילה הזה לא ישן כלל ועיקר, והיה עוסק בתורה - מובטח לו שישלים שנתו ולא יארע לו שום נזק". ממנהגי "יזכור" נוהגים לומר "יזכור" אחר קריאת התורה, כדי שגם זכות התורה תגן על הנפטרים. ומכל מקום אין קריאת התורה מעכבת, ואף מי שמתפלל בביתו ביחידות יכול לומר "יזכור". . יש נוהגים להדליק "נר נשמה" עבור הנפטרים בערב החג שאומרים בו "יזכור", חג שמח לכל בית ישראל
בספר 'אלופינו מסובלים' מובא מעשה על אחד מגדולי ראשי הישיבות שכאשר נפטר אביו נשארה אמו הרבנית בודדה בביתה, קם הבן והביא את אמו הזקנה אליו הביתה . אשתו הרבנית-כלתה, קיבלה אותה בכבוד גדול אך לא די בזה. עז רצונה היה שחמותה תרגיש טוב בביתה ולא חלילה כנטע זר, מה עשתה? כל דבר שנעשה בביתה לא בוצע ללא התייעצות והסכמת החמות. הן בעניני מאכל והן בענינים אחרים שבבית הכל נשק על פיה, ובזה נתנה הכלה הרגשה טובה לחמותה עד שהרגישה שהיא 'אם הבית' ולא ח"ו כמטרד אלא אדרבה זקוקים לה ויש לה תפקיד חשוב בבית. יוצא שהכלה ויתרה על כל עצמאותה בניהול סדרי הבית, מתוך רצון טהור וקדוש להשגת המטרה הנכספת העולה על כל גדולה והיא נתינת כבוד לאם בעלה שכבודה זה כבודו וזלזול בה – ביזוי לו, ושמחת לבה – זה גם ששון לבו. ובנה של הרבנית-הכלה הנ"ל, בשעה שהיה מספר על גבורת אמו אצילת הרוח, ניכר היה עליו שמעשיה של אמו נחקקו עמוק בתוך לבבו כיצד אמו כיבדה זקנתו וכיצד נתנה לה את כתר המלכות של ביתה. ודאי שבן זה גם ילך באותה דר! ךשהלכה אמו, וכך יחנך בניו אחריו, שהרי תורת אמו חקוקה לא רק בשכלו בלבד אלא בלבבו עד עולם.
בספר 'אלופינו מסובלים' מובא מעשה על אחד מגדולי ראשי הישיבות שכאשר נפטר אביו נשארה אמו הרבנית בודדה בביתה, קם הבן והביא את אמו הזקנה אליו הביתה . אשתו הרבנית-כלתה, קיבלה אותה בכבוד גדול אך לא די בזה. ע...
בספר 'אלופינו מסובלים' מובא מעשה על אחד מגדולי ראשי הישיבות שכאשר נפטר אביו נשארה אמו הרבנית בודדה בביתה, קם הבן והביא את אמו הזקנה אליו הביתה . אשתו הרבנית-כלתה, קיבלה אותה בכבוד גדול אך לא די בזה. עז רצונה היה שחמותה תרגיש טוב בביתה ולא חלילה כנטע זר, מה עשתה? כל דבר שנעשה בביתה לא בוצע ללא התייעצות והסכמת החמות. הן בעניני מאכל והן בענינים אחרים שבבית הכל נשק על פיה, ובזה נתנה הכלה הרגשה טובה לחמותה עד שהרגישה שהיא 'אם הבית' ולא ח"ו כמטרד אלא אדרבה זקוקים לה ויש לה תפקיד חשוב בבית. יוצא שהכלה ויתרה על כל עצמאותה בניהול סדרי הבית, מתוך רצון טהור וקדוש להשגת המטרה הנכספת העולה על כל גדולה והיא נתינת כבוד לאם בעלה שכבודה זה כבודו וזלזול בה – ביזוי לו, ושמחת לבה – זה גם ששון לבו. ובנה של הרבנית-הכלה הנ"ל, בשעה שהיה מספר על גבורת אמו אצילת הרוח, ניכר היה עליו שמעשיה של אמו נחקקו עמוק בתוך לבבו כיצד אמו כיבדה זקנתו וכיצד נתנה לה את כתר המלכות של ביתה. ודאי שבן זה גם ילך באותה דר! ךשהלכה אמו, וכך יחנך בניו אחריו, שהרי תורת אמו חקוקה לא רק בשכלו בלבד אלא בלבבו עד עולם.
איך עולים בעבודת ה'? מכשול עיקרי שעוצר רבים מלהתחיל או אפילו להתקדם הלאה, הוא ההרגשה שהמטרה "גדולה עלינו". בחלומו המפורסם של יעקב אבינו, הקב"ה מראה לו סולם מוצב ארצה וראשו בשמים. מכאן מלמדים חז"ל שצמיחה רוחנית דומה לטיפוס על סולם, ולכן חייבת להתבצע צעד אחר צעד, עם מטרות קטנות ומדורגות. אם המטרה שהצבנו לעצמנו היא מרוממת מדי ובלתי ניתנת להשגה, מובן שנתייאש מהר מאד מכל ניסיון להשיגה. בכדי שהתוכנית תהיה נטולת-תקלות, קבעו לעצמכם שהמטרה שתבחרו, תהיה הישג שתצליחו לבצע. טעם ההצלחה יחזק ויעודד את הביטחון העצמי ואת המוטיבציה שלכם, ובאנרגיה הזו תוכלו להשתמש בכדי לשאוף למטרות גבוהות יותר. לדוגמא אדם שרוצה להתחיל להתפלל במניין (מלבד בשבת) יכול לבחור יום אחד בשבוע (היום שהכי קל לו) ולקום למניין באותו יום כל שבוע. לאחר זמן מה כשלקום למניין ביום זה הופך לדבר טבעי הוא יכול להוסיף עוד יום ולקום למניין פעמיים בשבוע וכך הלאה. אישה שרוצה להתחיל להתלבש יותר צנועה וקשה לה לקיים את זה בכל יום יכולה להתחיל ללבוש חצאיות או אם היא נשואה לכסות את הראש בהדלקת נרות שבת ובסעודת שבת וכך אחרי כמה שבתות לאט לאט לכסות את הראש וללבוש חציות בכל השבת וכשזה מתחיל להרגיש נח היא יכולה להוסיף עוד יום בשבוע. כל אחד מאתנו, באשר הוא שם, צריך מדי פעם לבדוק היכן הוא יכול להתקדם בעבודת ה'. עוד דבר קטן לקחת על עצמו להתקרב לבוראו או היכן הוא יכול לשפר ולקיים את המצווה בצורה מהודרת יותר (אם זה לקרא את התפילות והברכות מהסידור, להתקדם בלבוש הצנוע עוד צעד, להוסיף ללימוד התורה והלכה כל יום וכו'). זכרו, המסע הארוך ביותר מתחיל תמיד בצעד אחד בלבד. ומכיוון שאין ביכולתנו לנבא את המשתנים שיצוצו בעתיד, כל מה שנשאר לנו לעשות, הוא להתקדם הלאה. צעד אחר צעד.
איך עולים בעבודת ה'? מכשול עיקרי שעוצר רבים מלהתחיל או אפילו להתקדם הלאה, הוא ההרגשה שהמטרה "גדולה עלינו". בחלומו המפורסם של יעקב אבינו, הקב"ה מראה לו סולם מוצב ארצה וראשו בשמים. מכאן מלמדים חז"ל שצמי...
איך עולים בעבודת ה'? מכשול עיקרי שעוצר רבים מלהתחיל או אפילו להתקדם הלאה, הוא ההרגשה שהמטרה "גדולה עלינו". בחלומו המפורסם של יעקב אבינו, הקב"ה מראה לו סולם מוצב ארצה וראשו בשמים. מכאן מלמדים חז"ל שצמיחה רוחנית דומה לטיפוס על סולם, ולכן חייבת להתבצע צעד אחר צעד, עם מטרות קטנות ומדורגות. אם המטרה שהצבנו לעצמנו היא מרוממת מדי ובלתי ניתנת להשגה, מובן שנתייאש מהר מאד מכל ניסיון להשיגה. בכדי שהתוכנית תהיה נטולת-תקלות, קבעו לעצמכם שהמטרה שתבחרו, תהיה הישג שתצליחו לבצע. טעם ההצלחה יחזק ויעודד את הביטחון העצמי ואת המוטיבציה שלכם, ובאנרגיה הזו תוכלו להשתמש בכדי לשאוף למטרות גבוהות יותר. לדוגמא אדם שרוצה להתחיל להתפלל במניין (מלבד בשבת) יכול לבחור יום אחד בשבוע (היום שהכי קל לו) ולקום למניין באותו יום כל שבוע. לאחר זמן מה כשלקום למניין ביום זה הופך לדבר טבעי הוא יכול להוסיף עוד יום ולקום למניין פעמיים בשבוע וכך הלאה. אישה שרוצה להתחיל להתלבש יותר צנועה וקשה לה לקיים את זה בכל יום יכולה להתחיל ללבוש חצאיות או אם היא נשואה לכסות את הראש בהדלקת נרות שבת ובסעודת שבת וכך אחרי כמה שבתות לאט לאט לכסות את הראש וללבוש חציות בכל השבת וכשזה מתחיל להרגיש נח היא יכולה להוסיף עוד יום בשבוע. כל אחד מאתנו, באשר הוא שם, צריך מדי פעם לבדוק היכן הוא יכול להתקדם בעבודת ה'. עוד דבר קטן לקחת על עצמו להתקרב לבוראו או היכן הוא יכול לשפר ולקיים את המצווה בצורה מהודרת יותר (אם זה לקרא את התפילות והברכות מהסידור, להתקדם בלבוש הצנוע עוד צעד, להוסיף ללימוד התורה והלכה כל יום וכו'). זכרו, המסע הארוך ביותר מתחיל תמיד בצעד אחד בלבד. ומכיוון שאין ביכולתנו לנבא את המשתנים שיצוצו בעתיד, כל מה שנשאר לנו לעשות, הוא להתקדם הלאה. צעד אחר צעד.
כלל ויסוד כל התורה כולה, הוא שצריכין להיזהר מאוד לבלי להטעות את עצמו בזה העולם, כי העולם הזה מטעה את האדם לגמרי, וכמו שבכל הקנינים והמשא ומתן, צריכין להיות נזהר מאונאות והטעאות, כמו כן בעיקר הקנין של האדם בעולם הזה, שהוא לקנות תורה ומצוות בבחינת אמת קנה, צריכין גם כן להיזהר מאונאה וטעות. כי כמה וכמה פגמים ופניות חס ושלום יש בהתורה ומצוות של רוב העולם, כי ע"י מעשיהם הפגומים, ע"י זה גם הטוב שלהם פגום הרבה, ואי אפשר להינצל בשלימות מהאונאה והטעיות של זה העולם, כי אם ע"י התקרבות להצדיק האמיתי. על כן צריכין לבקש ולחפש מאוד את הצדיק האמת, ולשפוך לבו כמים נוכח פני ה' שיזכה למצאו, כדי שיזכה על ידו לברר המדמה שלו, כדי שינצל ע"י זה מכל הטעיות והאונאות הבאים ע"י בלבול המדמה. (ליקוטי מוהר'ן חו"מ ע"פ אוצר היראה ערך "צדיק" אות רכ')
כלל ויסוד כל התורה כולה, הוא שצריכין להיזהר מאוד לבלי להטעות את עצמו בזה העולם, כי העולם הזה מטעה את האדם לגמרי, וכמו שבכל הקנינים והמשא ומתן, צריכין להיות נזהר מאונאות והטעאות, כמו כן בעיקר הקנין של ה...
כלל ויסוד כל התורה כולה, הוא שצריכין להיזהר מאוד לבלי להטעות את עצמו בזה העולם, כי העולם הזה מטעה את האדם לגמרי, וכמו שבכל הקנינים והמשא ומתן, צריכין להיות נזהר מאונאות והטעאות, כמו כן בעיקר הקנין של האדם בעולם הזה, שהוא לקנות תורה ומצוות בבחינת אמת קנה, צריכין גם כן להיזהר מאונאה וטעות. כי כמה וכמה פגמים ופניות חס ושלום יש בהתורה ומצוות של רוב העולם, כי ע"י מעשיהם הפגומים, ע"י זה גם הטוב שלהם פגום הרבה, ואי אפשר להינצל בשלימות מהאונאה והטעיות של זה העולם, כי אם ע"י התקרבות להצדיק האמיתי. על כן צריכין לבקש ולחפש מאוד את הצדיק האמת, ולשפוך לבו כמים נוכח פני ה' שיזכה למצאו, כדי שיזכה על ידו לברר המדמה שלו, כדי שינצל ע"י זה מכל הטעיות והאונאות הבאים ע"י בלבול המדמה. (ליקוטי מוהר'ן חו"מ ע"פ אוצר היראה ערך "צדיק" אות רכ')
English (US)
